כילד יחיד שגדל, היו לי המון פנטזיות הכרוכות בתגלית או רכישה של אח שיהיו בן לוויה שלי וחבר למשחק עד סוף חיי.
זה קרה למעשה לבן דודי, אבל כשהייתה מעל גיל 40, נשואה והילדה ילדה. כעת היא, בעבר ילדה יחידה, ואחיה למחצה הפכו למשפחה, והכירה אחד את השני כמבוגרים, כשהיא חוויות שונות לחלוטין שגדלו בנפרד, ביולוגית שאב על ידי אותו גבר.
הסיפור שלה דומה לעלילת תמונת התנועה החדשה שאנשים כמונו, דרמת מערכת יחסים עם אליזבת בנקס, כריס פיין ומישל פייפר.
ראיתי את תמונת התנועה הזו בשבוע שעבר. ליהנות מתמונת התנועה ולדעת שזה נוצר בהשראת סופר/הבמאי חוויה דומה, אלכס קורצמן, היה בעצמו מבוגר גרם לי לרצות לשאול אותו כל מיני שאלות פולשניות. הייתי בהקרנת הסרט, והוא היה נוכח, אבל התנהגתי בעצמי. כלומר, הוזמנו לשאול שאלות, אבל הרגשתי שכל מה שרציתי לדעת עליו היה די אישי לגבי משפחתו.
עכשיו אני רוצה לשאול אתכם אנשים על אחים למחציתכם וכמחצית אחים שילדיכם עשויים להיות. מלבד המשוגע, “לא ידעתי על ילד האהבה של אבי עד שהייתי מבוגר” סיפורים, אני מוקסם מהאיזון המרומז של הקשר. ילד אחד הוא מהנישואים הנוכחיים, ואילו הילד השני הוא ממערכת יחסים מומחה בעבר. במילים אחרות, בתוך צמד האחים, אדם אחד הוא בן חורג והשני אינו.
בילדותי הייתי הילד החורג. המילה הזו עשויה להיות בעלת קונוטציה שלילית, אך לא מניסיוני. למעשה בצד החיובי הייתי קודם במשפחתי. אבא שלי חי חיים אחרים לפני משפחתו הנוכחית, והייתי שם איתו. אני מכיר את אמי החורגת ארוכה יותר מילדיה שלה, אחי למחצה, יש. אני זוכר את לידותיהם. אחרי הכל, הייתי בן 8 ו -11.
אני לא בטוח שיש לי הרבה יותר מה לומר על זה – אלא אם כן מטפל גורר את זה ממני – אבל אני סקרן לגבי החוויה של אחרים. האם עדיף להיות המבוגר או המחצית הצעירה יותר?
האם יש לך אחים למחצה? האם ילדך? האם הנחת היסוד של תמונת התנועה הזו מסקרנת אותך מסיבה אחרת?
אני ממליץ על אנשים כמונו, שכותרתו הת’ר אומרת שאנשים כמונו במקום אנשים כמונו, ואני מודה לאנשים ב- Dreamworks על אירוח אותי על ההקרנה ועל הילטון גארדן אין בהוליווד על אספקת לינה.
